אובחנתי עם סרטן רחם גרורתי באמצע החיים ובשיא הקריירה שלי. עברתי ניתוח נוראי, שלאחריו אושפזתי בבית החולים למשך 40 ימים, ובמהלכם החלטתי שאני נלחמת על חיי. נפגשתי עם רופאות ורופאים רבים, אך היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסא של פרופ' ספרא קנו אותי מיד. מעבר למקצועיותה הרבה של פרופ' ספרא, היא מתאמצת לתפור חליפה אישית לכל מטופלת, וכך גם לי. ההרגשה שקיבלתי מפרופ' ספרא מהדקות הראשונות היא שאנחנו במלחמה הזו ביחד, ושיש לי המון כלים ואמצעים להילחם איתם - אותם מצאה בעזרת יצירתיותה.
ריטה לייפר בת ה-36 אמא לשניים מעידה על עצמה שהיא לא מסוג האנשים שהולכים סתם להיבדק. היא סבלה מהפרשות שבעקותיהן היא פנתה לרופא נשים בקופת החולים בה היא חברה בבקשה לעשות בדיקה וגינאלית. לדבריה, הוא ביצע בדיקה שטחית בלבד ושלח אותה לביתה בטענה שהיא בריאה לחלוטין. "אלו הפרשות טבעיות לבחורה בגילך ולא תופעה שמצריכה בירור" הדגיש.
אבל ריטה מכירה את הגוף שלה וחשה חוסר שקט. היא פנתה שוב לאותו רופא שהפעם אף ממש כעס עליה. "אמרתי לך שאין לך כלום אז למה את מערערת על האבחנה שלי?" ושלח אותה שוב לביתה.
עברו מספר שבועות בודדים והפעם ריטה החלה לדמם. הפעם היא כבר לא חזרה לאותו רופא נשים אלא הלכה למוקד של הקופה שם הרופא התורן מיד שלח אותה לעשות ביופסיה דחופה. האבחנה לא איחרה לבוא ואימתה את החששות ותחושות הגוף של ריטה: גוש סרטני בצוואר הרחם בגודל 7 סנטימטר. "את היום הזה לא אשכח בחיים
הבנתי כבר לקראת מה אני הולכת" מספרת ריטה.
מיואשת וחסרת כל אמונה עם חשש כבד לחייה, הגיעה ריטה לפרופ' תמר ספרא, מנהלת השרות האונקו-גינקולוגי באיכילוב שמיד קבעה לה סדרת טיפולים מקיפים ואף הכניסה אותה למחקר חדשני עבור נשים במצבה. כיום, המחלה של ריטה בנסיגה והיא מגיבה טוב לטיפולים עם תוצאות מעודדות מאוד מהמחקר בו היא נוטלת חלק.
"עד שהגעתי לפרופ' ספרא איבדתי את האמונה והתקווה וכיום אני מלאת אופטימיות לגבי העתיד. אני קוראת לכל הנשים להתעקש, להקשיב לגוף שלהן, לא לוותר על שום תחושת בטן, לשאול ולעבור כל בירור אפשרי כדי לאבחן מוקדם ככל האפשר את הגידול. אני מאמינה שאם אותו רופא היה מאבחן אותי בזמן ולא שולח אותי הביתה שוב ושוב, היה נחסך ממני עוול גדול שאני מקווה שיחסך מנשים אחרות".
פרופ' ספרא מדגישה כי "מגוון הטיפולים לסרטן צוואר הרחם גרורתי עדיין מצומצם אבל אנחנו בתקופה מלאת אופטימיות עם סדרה של מחקרים חדשים עבור חולות אלו. ריטה נמצאת במחקר שמשלב כימותרפיה, אימונולוגיה וטיפולים ביולוגים כשהתוצאות מעודדות עם נסיגת הגידול והגרורות בצורה משמעותית. אני קוראת לכל הנשים להיבדק כי גילוי מוקדם מציל חיים".
"למרות שהסרטן עדיין איתי ומסרב לעזוב אני מרגישה שניצחתי במלחמה הזו, קיבלתי במתנה שבע שנים מהחיים, עד כה ואני מקווה ומאמינה שעוד זמן משמעותי לפני. הספקתי לחוות את הרגעים הכי משמחים וממלאים עבור אמא, לראות את ילדיי מתחתנים והופכים אותי לסבתא עם שלושה נכדים מתוקים זהו ניצחון מתוק עבורי."
היי, שמי מירה מנזה, בת 69 מתל-אביב, נגנית ויולה באופרה הישראלית. כמו באופרה, גם בחיים יש עליות וירידות שאף אחד לא מכין אותך אליהם. הסיפור שלי מתחיל לפני כ-4 שנים במהלך קונצרט שבו ניגנתי, אז התחלתי להרגיש כאבים חזקים ברגל, אבל בכל זאת המשכתי לנגן עד שהקונצרט הסתיים.
במשך חצי שנה הופעתי בעשרות קונצרטים ואופרות עם התזמורת בארץ ובחו"ל כי כמו שהמשפט אומר The show must go on"" בכל קונצרט אני נושכת את השפתיים ומתפתלת מכאבים, העיקר לא ללכת לראות רופאים ולעבור בדיקות ואבחנות שממילא חשבתי שלא יתרמו לי .
רופאת המשפחה שולחת אותי לצילום המראה שקיים שבר במפרק הירך ולסדרת בדיקות נוספת ואז היא קוראת לי להגיע דחוף למרפאה.
"יש לך גוש גדול בשד ששולח גרורות בכמה מוקדים בגוף", בום!! אני מתחילה לבכות ולא מאמינה שזה קורה דווקא לי, אישה שכמעט לא ראתה רופא מימיה וסולדת מבדיקות. בצאתי מהרופאה אני אומרת לעצמי שזהו חייתי עד עכשיו ואולי זה מספיק. לא כולם צריכים להגיע עד גיל 90 או 100, 65 זה גם גיל מכובד לעזוב את העולם.
בשלב זה, מצבי מחמיר ואני נזקקת להליכון ואני מבינה שאין מנוס אלא להתחיל לטפל במצב בצורה רצינית. אני ממשיכה בשגרת החיים הכאובה שלי, פיזית ונפשית, אך מדחיקה ומספרת לחבריי בתזמורת שהסיבה להליכון היא בריחת סידן ולא גידול שהשתלט לי על החיים וגרם לי לשבר במפרק האגן.
ערב אחד מתקיימת פרמיירה באופרה ובהפסקה, חברה מהאופרה שהועסקה כמלבישה בתזמורת קוראת לי ומציגה בפני אישה מרשימה. "נעים מאוד שמי פרופ' תמר ספרא ואני מנהלת המרכז לסרטו האישה בבית החולים איכילוב". אני מסתכלת עליה ומשהו בלב אומר לי שהיא תהיה הרופאה שתטפל בי. בסיום הערב אני פונה לחברתי ומבקשת ממנה שתעזור לי ליצור קשר עם פרופסור ספרא. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו הצליח לגרום לי ללכת ולקבל עזרה למחלה שלי.
אני מצליחה לקבוע תור לפרופ' ספרא ובפגישתנו הראשונה אני שואלת אותה : ״פרופ' אמרי לי את האמת, כמה זמן נותר לי לחיות?" היא מבטיחה לי שאחיה עוד הרבה שנים טובות ומאושרות ואפילו בקרוב גם לא אזדקק להליכון, וכך היה. מאז שהתחלתי להיות מטופלת אצל פרופסור ספרא, איכות חיי השתנתה ללא הכר. לא רק שזרקתי את ההליכון אלא גם התחלתי לעשות הליכות, לנסוע לחו"ל ולבלות זמן איכות עם שלושת נכדיי המקסימים ואף המשכתי לנגן בתזמורת שנה נוספת לאחר הפנסיה. בקיצור, אני חיה חיים טובים יותר מהרבה אנשים בריאים.
אני מקבלת מפרופ' תמר ספרא והאחות האחראית עמנואל וולר מאשפוז יום אונקולוגי טיפול מסור אכפתי ורגיש. אני ממשיכה להגיע ולקבל טיפולי כימותרפיה שהתופעות שלהם לא נעימות אך אני מרגישה שאני מגיעה לבית חם ומלטף ולא לבית חולים.
מסר אחד לי אליכם: סרטן זה לא גזר דין מוות, אפשר לחיות איתו ומי שחכם להבין את זה מוקדם גם יכול להרוויח שנים מדהימות!